ילד של נובה

אֲנִי יֶלֶד שֶׁל נוֹבָה

מֵהַטֶּבַח בַּכְּבִישִׁים.

עוֹד לֹא בֶּן עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע,

אַךְ עִם לֵב שֶׁל בֶּן שִׁשִּׁים.

אֲנִי יֶלֶד שֶׁל נוֹבָה

שֶׁעָרְפוּ לוֹ אֶת הַלֵּב.

וְתָלְשׁוּ לוֹ אֶת הַכּוֹבַע,

חוֹרְרוּהוּ בִּכְאֵב.

אֲנִי יֶלֶד שֶׁל נוֹבָה.

נִצּוּל שׁוֹאַת גַּן הַפְּרָחִים,

שֶׁנִּקְטְפוּ, עָלוּ לַגֹּבַהּ,

לִמְסִבַּת הַמַּלְאָכִים.

אֲנִי יֶלֶד שֶׁל נוֹבָה,

אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ זְוָעוֹת.

הָלוּם מֶרְחַץ דָּמִים בַּטֶּבַע,

אָחוּז אֵימָה וּבַלָּהוֹת.

אֲנִי יֶלֶד שֶׁל נוֹבָה

שֶׁאוֹסֵף אֶת הַשְּׁבָרִים.

וְדַי, נִמְאַס, יָדַעְתִּי שֹׂבַע

מִלִּקְבֹּר תַּ’חַברִים.

אֲנִי יֶלֶד שֶׁל נוֹבָה.

עוֹד חוֹלֵם וּמַאֲמִין

-יָבוֹא מַלְאַךְ יִסְגֹּר ת’רובע,

שֶׁל צְעִירִים בְּבֵית עָלְמִין.