עצב המלחמה

עצב המלחמה
עם בוא המלחמה הציונות בלב היהודים התעוררה,
החוסן הלאומי ניכר דווקא כאשר קיימת סערה.
המטרה העיקרית היא בפני אויב להיות חזקים,
ולא להישאר מאחור חלשים נאנקים.

לחדר בטוח או מקלט רצים בכל אזעקה,
רק כדי לחוש בביטחון המדינה ולא במועקה.
הידיעה שהצבא מגן נותן את השלווה,
ונלחם בכל אזור כשצריך בלי הקצבה.

הכאב קיים בידיעת מספר המתים השבויים והפצועים,
ובכל זאת ממשיכים את המלחמה לא קוטעים.
כל יום קיימת עליית מדרגה בלחימה,
וידיעת ההגנה הקיימת מביאה לנחמה.

הדבר היחיד המביא לתסכול ועצב שהמלחמה לא תיגמר,
והפגיעות יהיו קשות במיוחד אם לא נישמר.
חדירת מחבלים מפעילה את הכוחות המתאימים,
וכאשר אותם תופסים בזמן מרגישים נושמים.

הצבא בכל החילות במיטבו צועד בהגנה,
יודע את הלחימה במקום הנכון בתבונה.
החזית הנכונה צריכה להיות גם בהסברה,
גם במדינת ישראל ובחו"ל על המצב בהארה.

הכוחות המחזקים מגיעים בהסכמה של העולם,
להילחם במרצחים ואותם למחוק באופן המושלם.
ארה"ב שולחת תוספת נשק למדינה כעזרה,
ועם לחימה אנושית לפגיעה בחזרה.