כפיר

אֵיפֹה אַתָּה יֶלֶד, גִּ’ינְגִ’י טְהוֹר עֵינַיִם?
מְחַכָּה לְךָ אֻמָּה שְׁלֵמָה, פָאקִינְג כְּבָר חָדְשַׁיִם!
הֵיכָן אַתָּה עוֹלָל? עַל מָה אַתָּה חוֹלֵם?
וְאֵיךְ זֶה שֶׁאֶת מְחִיר הַיְּהִירוּת נִבְחַרְתָּ לְשַׁלֵּם?!

אוּלַי אָבַד לְךָ מוֹצֵץ וּבַלֵּילוֹת אֵינְךָ יָשֵׁן?
כְּבָר הִתְחַלְתָּ לַעֲמֹד? הַאִם צָמְחָה לְךָ עוֹד שֵׁן?
וּמָה עִם אִמָּא הַמְּיֻסֶּרֶת, אַבָּא, אֲרִיאֵל?
מַצְלִיחִים בַּתֹּפֶת שָׁם לִשְׂרֹד, לְקַוּוֹת, לְהִתְפַּלֵּל?

הֵיכָן אַתָּה אָהוּב? ומָה אַתָּה אֹכֶל?
וּמִי דּוֹאֵג לְךָ כְּשֶׁקַּר, עוֹטֵף בְּרֹךְ וּמְחַתֵּל?
זֶה לֹא מָקוֹם לִגְדֹּל בּוֹ, מְסֻכָּן שָׁם וּמַפְחִיד,
זֶהוּ זְמַן שֶׁל נְקָמָה, מֻכְרָחִים הַכֹּל שָׁם לְהַכְחִיד.

תֵּדַע, אֲנַחְנוּ כָּאן, עַם שֶׁמֵּת מִגַּעֲגוּעַ,
מַמְתִּין לְכָל פִּסַּת מֵידָע וְאוֹת חַיִּים וּמִשְׁתַּגֵּעַ.
אוֹהֲבִים אוֹתְךָ יַלְדּוֹן, אַתָּה לְגַמְרֵי שֶׁל כֻּלָּנוּ,
אָמֵן וּלְחֵיקֵינוּ שׁוּב, וּנְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ.