שקופים

היינו שקופים רוב הזמן.                     

לא ראו אותנו, גם לא אמ”ן. 

היינו אלה שיושבים על הגדר,

עם הטורייה והמעדר.

כן, כן, היינו שקופים.

חכמים, חרוצים ויפים.

גידלנו משפחות לתפארת

ודעתנו הייתה קצת אחרת.

היה לנו את אותו החלום.

לחיות בדו קיום ובשלום.

איך לומר בפרפרזה,

אידיליה עם תושבי עזה.

והחלום התנפץ לרסיסים.

גילינו רוצחים ואנסים.

כשנחטפנו בפיג’מות ויחפים,

לצערי עדיין היינו שקופים.